סקירת הופעה: נוריה, תיאטרון תמונע, 29.10.13.

כמה כיף זה להגיע להופעה של להקה עם אופי ירושלמי. הכל מורכב ומסובך, אבל איכשהו תוך כדי גם יפה ומעודן. ולא יכולתי שלא להכנס כאן לקצת פוליטיקות של ירושלים/תל אביב, אבל ככה זה עם ירושלמים.

גילוי נאות- פספסתי את מופע הפתיחה של יונתן שלמה, אז נראה לי שזו פלטפורמה טובה להתנצל, כי שמעתי שהיה מעולה... :-)

מקשה אחת. נוריה בתמונע. 

קצת חששתי להגיע לסקר את ההופעה הזאת, כי כשאתה כותב על חברים, אתה לא יודע מה ואיך תצטרך להגיד עליהם, אבל הופתעתי מאוד לטובה, והלהקה עמדה ברוב הציפיות שלי.

חברי נוריה נראו מאוחדים כמקשה אחת, ואין שום ספק שמתופפת טובה זה תמיד בונוס ענק ללהקה. גוש גדול מאוד בירכתי האולם כנראה הסכים עם הקביעה הזאת, כי צעקות ״נועה סגל״ נשמעו לאורך כל ההופעה (אין על משפחות בהופעה).

"נועה סגל, נועה סגל!". בונוס. 

הלהקה נראתה טוב, נשמעה טוב, ונתנה ביצועים הדוקים ועדכניים למדי.
מרגישים שהם מוסיקאים מעולים אחד אחד, וזה ניכר בסאונד מרענן ועכשווי, היה לי מעניין לשמוע, וזה לא הרגיש כמו משהו לעוס ששמעתי כבר מאה פעם.
למרות המבטא הישראלי של ניר צפתי (הסולן, וכותב מרבית השירים) שקצת הקשה עליי להתחבר לשירה, הרגשתי שהלהקה מאוד מסורה לשירים ומחוברת לתוצר. אין ספק שאנגלית לגמרי מחמיאה לשירים האלו שניר כתב בכשרון רב, והלהקה עיבדה בצורה כל כך מיוחדת. למרות הכל, הוא הצליח להקסים אותי בשירה שלו, הוא זמר עם יכולות נהדרות. אהבתי מאוד את הפן האלקטרוני שדותן מושנוב (קלידים) מביא להרכב. טביעת האצבע שלו מורגשת היטב, וזה רווח גדול לנוריה. גם אלון פרץ (גיטרה חשמלית) היה מעולה, רגיש מאוד ולא אגו מניאק, שזה מצרך נדיר בהרכב, ובהחלט מצרך נדרש בהרכב מהסוג הזה.
השואו של הלהקה היה חלש יחסית, ולא עורר עניין רב על הבמה, אבל זאת היתה בחירה אומנותית, שלדברי ניר ״נועדה לאפשר לנו להיות קצת בתוך עצמנו ועם עצמנו״.

רגיש ומסוקס. אלון פרץ.

המוסיקה הזאת אולי לא נותנת בראש, אבל היא מאוד מושכלת וגורמת לך להפעיל את הראש - אני אישית נהנית ממוסיקה כזו, כי מים שקטים חודרים עמוק. את האלבום האפלולי הזה הייתי שמה בחדר ב-12 בלילה אחרי שיברון לב כזה או אחר.
הסט של ההופעה היה מצויין, לא ארוך מדי, ובהחלט השאיר טעם של עוד. השיר שהכי אהבתי היה "Shadows". המיתרים מקסימים, וכיף היה להתחבר לניר ששפך את הלב שלו על הבמה. 

אחרי השיר הזה, שהגיע באמצע הסט, הרגשתי שהם נפתחו יותר, האנרגיות עלו קצת, והם תפסו לי את האוזן יותר טוב. "Hologram" היה שיר נוסף שאהבתי (מהאלבום הראשון), והוא סיפק אחלה וייב והרמוניות נהדרות בקולות.
השיר שנועה כתבה ("Volcanic you"), שבוצע כהדרן היה היחיד בכל ההופעה שבו הם הראו את הצד הנותן בראש והאנרגטי, ואני חייבת להודות שהוא החמיא להם מאוד. 

אלבום אפלולי לשעות הקטנות של הלילה. 

את האלבום השני שאותו נוריה השיקו בהופעה הזו, בשם "Clear Back-Grounds", הם הקליטו ומיקססו לבד, כאשר מרבית השירים נכתבו על חוויות שונות, גם כאלו שההרכב עצמו עבר. נראה שהשירים לוקחים רגע להתבונן בדברים ותהליכים בהתהוות שבין אדם לעצמו, ובינו לחברו.  

הצחיק אותי, שכששאלתי את ניר שאלה סתמית למדי- "ירושלים או תל אביב?", דווקא שם הוא התסבך בתשובה, ואני יכולה להבין למה. כמו האלבום, גם הוא והלהקה בתהליכי מעבר והתהוות, ולמרות שיש משהו מאוד עמוק בירושלים, ואין שום דבר עמוק להגיד על ת"א, קיבלתי את התחושה שהמעבר הזה נדרש.
חברי הלהקה עברו המון ביחד במהלך ה-5 שנים שהם קיימים, ולפי תיאורם, הם עברו תהליך מהתחתית ועד הפסגה. למרות הקשיים, הם אוהבים את המסגרת, המוסיקה וההרכב. לדבריהם, הם כל הזמן רוצים להשתפר, ולוקחים את הזמן לעשייה. ובצדק.

אני בהחלט אתן להרכב הזה שמיעה נוספת, כי זה קצת כמו סושי- מיועד לאניני טעם, אבל צריכים להתרגל לזה.

כמו סושי. ניר צפתי. 

חברי הלהקה:
אביתר חסנוב- כינור
נעמי קרן- ויולה
אוריה טוטר- צ׳לו
נועה סגל- תופים
ניר צפתי- שירה ואקוסטית
דותן מושנוב- קלידים
אורי דרור- בס
אלון פרץ- גיטרה

הופעות הבאות (תלכו, ואל תגידו שלא ידעתם!):
12.11 - רוטשילד 12 בת"א.
15.11 - כליל.
19.11 - אברם בר בירושלים. 

נוריה. תלכו לראות!