כבר כשנכנסתי לאזור הבנתי שנקלעתי לחוויה מיוחדת במינה עוד לפני שהמופע התחיל בכלל, הרגשתי שאני צריכה מפה, או לפחות מצפן כדי לתמרן את עצמי בתוך החלל המיוחד שהלהקה יצרה עבור מופע ההשקה שלהם לאלבום Memory Towers.
מהיכרותי עם הנפשות הפועלות, היה לי ברור ששועלי הקרבות הותיקים האלה ירימו משהו באמת יוצא דופן, ושמחתי לראות איך האופי הייחודי של יונתן אלבלק (גיטרה, סינת' ושירה), אביב כהן (תופים, סמפלר) וגלעד אברו (בס, שירה) בא לידי ביטוי בכל רמה של המופע הזה.
במקום במה מרכזית אחת, הוצבו 4 במות בכל קצוות האולם- במה לתופים, לגיטרה, לבס ובמה מרכזית לאורחים. היה ברור שהושקעה מחשבה רבה מאחורי העיצוב הזה, שנועד לשרת את המוסיקה, הקהל, ובייחוד את הדיאלוג בין הנגנים.
 |
| אביב כהן. עושה עם יד שבורה מה שאחרים לא עושים בשתי ידיים. |
הפתיחה היתה מצויינת, אחרי המתנה ארוכה זה הרגיש כאילו הם התגנבו לבמה, ובשקט בשקט, בהתגברות הדרגתית הצליחו באופן כמעט מיידי להשתלט על הקהל. הם ענו על כל הציפיות שלי מנגנים כל כך איכותיים ומופע ברמה כל כך גבוהה, למרות שהיה בזה גם משהו קצת יהיר.
הרגשתי שכמאזין, אתה קצת מאבד את עצמך בתוך המרחב, וגם בתוך המוסיקה. מצד אחד כל המופע מאוד מפורק מצד שני מאוד קוהרנטי. אהבתי מאוד את מה שאברו כינה בחינניות "מיקס עצמי", כל מאזין יכל לבחור איפה לעמוד, את מי להדגיש יותר באוזניים, עם מי להתחבר יותר באותו רגע. אני בטוחה שכל אחד בקהל חווה, שמע וראה את ההופעה קצת אחרת. את המאזינים הם סחפו בקלות, אפשר היה לראות את העניין והסקרנות בעיניים שלהם. אנשים הלכו לאיבוד מוסיקלית ומרחבית, וזה לגמרי השיג את המטרה שלשמה פוצלו הבמות.
 |
| גם יפה, וגם אופה. או לפחות נותן בראש. יונתן אלבלק. |
האירוח של אבישי כהן היה מעולה, אחלה וייב יש להרצל הזה, וזה כל כך כיף לראות חצוצרן עם פדאלים :) הוא תרם מאוד לשירים שבהם ניגן, לא השתלט, והוסיף צבע מקסים. החבר'ה האלה בהחלט מכירים כל פינה בכלים שלהם, ומורגש מאוד כמה הם נהנים לשוטט בקצב שלהם במוסיקה ובסאונדים שהם יוצרים. כמאזינה נהניתי מאוד לצעוד (או יותר נכון, לעוף) איתם בסיור האקסטרימי הזה.
היו כמה קטעים ממש מיוחדים, שמחתי לשמוע את אלבלק שר את Fangs (אותו הוא כתב, והלחין ביחד עם אביב) זה היה מרענן, נשמע מצוין והוסיף מאוד בעיני. הם באמת מומחים ביצירת אווירה, חוקרים כל סאונד עם תשומת לב נדירה. המקצבים היו מעולים, הכל היה כל כך משוכלל, שהרגשתי לרגע שנכנסתי לחללית ותכף ממריאים. אהבתי שהכל הרגיש לי חדש ומהפכני, אבל בכל זאת נשארו גם אלמנטים מוכרים יותר, ככה שהיה למה להתחבר.
 |
| אבישי כהן התארח. אם תרצו, אין זו חצוצרה. |
אהבתי מאוד את השיר MD שאביב כתב. היה לו וייב רומנטי ג׳אזי נעים, ואולי בגלל זה הוא הוקדש לבנות בקהל. החבר׳ה האלה, איך לומר בעדינות, בהחלט מצוידים כהלכה.
אהבתי מאוד גם את הצד הפאנקי שלהם שבא לידי ביטוי במיוחד בשיר Analog mummies . וכנראה שאני לא היחידה, כי הקהל עף על זה. גם השיר שאברו שר והלחין- Cycles (מילים של ביז'ו בוסקילה) היה פשוט מצויין. זה באמת קשה לשיר ולבסבס בו-זמנית, אבל הוא עשה את זה פשוט מעולה (הכנס סמיילי של לב כאן) אני חולה על הסאונד השמן שלו, הוא בהחלט אחד הבסיסטים הטובים שנחתו מהחלל במקום הזה.
 |
| גלעד אברו. גם סאונד משובח, גם קוקו מנקות. |
לא הכל היה קל על האוזן, היו קטעים שבורים שלא היה ברור איך לאכול, או איך לעכל, מצד שני ברור שמוסיקה קלה לא היתה המטרה שלשמה התכנסנו. מצד שני, התחברתי יותר לקטעים שבהם היתה גם שירה. לכן כשמרינה עלתה להתארח, היא הוסיפה נופך מעולה להופעה. אין מה להגיד עליה שלא נאמר כבר מיליון פעם- מלאת כריזמה, סקס אפיל, וכל מה שפרונט וומן צריכה בהופעה כובשת. היא הכניסה ים של אנרגיות, אבל מצד שני היא גם לגמרי לקחה את מוקד תשומת הלב, ואני לא בטוחה שזה היה לטובה.
אני חושבת שהמופע היה צריך להסתיים אחרי השיר האחרון עם אבישי ומרינה וללא הדרן, אני מבינה את הפיתוי לעלות להדרן, אבל כפי שחששתי, לצערי הם לא הצליחו לשחזר את רמת האנרגיה המטורפת שהיתה להם עם שחקני החיזוק שלהם, והפער הורגש פתאום באופן משמעותי. מצד שני, מה אני יודעת, נהניתי לאללה, וזה כל מה שחשוב.
 |
| אבישי ומרינה. פצצת אנרגיה נדירה (מה קורה עם הסלוגנים שלי היום...) |
בקיצור, זכיתי בחוויה ייחודית, עם מוסיקה שונה, מיוחדת, ועם נגנים שעדיף לקרוא להם אמנים וירטואוזים, כי מה שהם עושים, זו לא סתם נגינה- זו באמת אומנות.
סכך- עף.
 |
| במה מרכזית. |
 |
| במה לגיטרה. |
 |
| במה לבס. |
 |
ברווז.
לא? טוב, במה לתופים. |
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה