רשומות
שמעתי את האלבום של לונא כמה וכמה פעמים לפני שהגעתי להופעה.
התיאור הכי טוב שיכולתי לתת לו זה "אתנו-אלקטרו-אקוסטי" וגם זה לא מדוייק.
ולא ידעתי כל כך למה לצפות בהופעה חיה. עד שנדלקו האורות על הבמה.
זאת הייתה חוויה שהמילה הכי טובה לתאר אותה היא 'מכשפת'.
לעיתים נדירות אתה מוצא את עצמך יושב בהופעה שהיא כולה חוויה,
כשנדמה שכל כך מעט קורה על הבמה, אבל בפנים מתחוללת סופה.
מזמן לא התרגשתי ככה.
הקול של לונא הוא צלול, עוטף ומחבק אותך מכל כיוון. פתאום הבנתי למה מתכוונים כשאומרים "קול פעמונים".
היא שרה עם הגרון, היא שרה עם הגיטרה, היא שרה עם כל נים בגופה. הרגישות שלה מדהימה, ונדירה באיכותה.
ההרכב הקפיד לשמור על מינימליזם בשירים, אבל זה היה מינימליזם עשיר,
כזה שמשאיר מקום לדמיון מצד אחד, ומצד שני נותן לך השראה. ובין אם היה זה שיר בעברית,
התיאור הכי טוב שיכולתי לתת לו זה "אתנו-אלקטרו-אקוסטי" וגם זה לא מדוייק.
ולא ידעתי כל כך למה לצפות בהופעה חיה. עד שנדלקו האורות על הבמה.
 |
| מכשפת. תמונה- יפעת גריצמן. |
זאת הייתה חוויה שהמילה הכי טובה לתאר אותה היא 'מכשפת'.
לעיתים נדירות אתה מוצא את עצמך יושב בהופעה שהיא כולה חוויה,
כשנדמה שכל כך מעט קורה על הבמה, אבל בפנים מתחוללת סופה.
מזמן לא התרגשתי ככה.
הקול של לונא הוא צלול, עוטף ומחבק אותך מכל כיוון. פתאום הבנתי למה מתכוונים כשאומרים "קול פעמונים".
היא שרה עם הגרון, היא שרה עם הגיטרה, היא שרה עם כל נים בגופה. הרגישות שלה מדהימה, ונדירה באיכותה.
ההרכב הקפיד לשמור על מינימליזם בשירים, אבל זה היה מינימליזם עשיר,
כזה שמשאיר מקום לדמיון מצד אחד, ומצד שני נותן לך השראה. ובין אם היה זה שיר בעברית,
או בערבית, כל אחד מהשירים מכניס לאווירה אחרת, מהפנטת. לא הייתי משנה אף צליל.
הרבה קרדיט מגיע למפיק המוסיקלי של האלבום של לונא- דרור רותם, שגם ניגן איתה בהופעה.
אפשר היה להרגיש את ההתרגשות בקהל, והאהבה הגדולה שלו אליה. ולמרות שכבר אמרתי,
אגיד שוב, זה נדיר לראות התרגשות כזו גדולה מהקהל, נדיר להתקל בכשרון שסוחף אחריו בכזו קלות
כל כך הרבה אנשים בזכות המילים הרגישות, והלחנים העוצמתיים.
לדעתי זו הופעת חובה, ומי שלא היה, לא יודע מה הוא מפסיד.
מדוייק ביותר.
השבמחק