סקירת הופעה: סודהביט, אוזן בר, 30.5.13

יש אנשים שכשאתה נכנס לבית שלהם, אתה תמיד מרגיש קצת לא בנוח. 
לא יודע איפה לשבת, ומה מותר, מה אסור. 
ויש אנשים שברגע שכף רגלך תדרוך בביתם, יעטפו אותך באהבה, ויסבירו לך פנים כמו שרק אמהות מזרחיות יודעות. 
הלהקה הזאת, ואלון לוי הסולן במיוחד, גרמו לי להרגיש בדיוק ככה. 
מי שמגיע להופעה שלהם, נכנס אליהם הביתה, לסלון, לאווירה אינטימית, אבל קלילה וכיפית במיוחד. 

קליל וכיפי. סודהביט באוזן בר.

בכנות, לא ידעתי איך לאכול אותם בהתחלה. זה היה קצת כמו סושי, טעם נרכש, אתה לא ממש מבין מה רוצים ממך בהתחלה, ואז אתה מוצא את עצמך בקרייב לעוד (תחושת בטן, יהיו עוד הקבלות לאוכל בהמשך..)
סודהביט הם בעצם טריו המורכב מאלון לוי, דותן מושנוב, וגל לב, שבמשך למעלה משנתיים עושים מוסיקת פופ אלקטרוני מתוק ונעים לאוזן. הכל הרגיש לי חדשני בהופעה הזאת, והיה מרענן לטובה שהם לא עוד להקה שנכנסת תחת הגדרת "רוק ישראלי מקורי". באיזשהו שלב נעמד לידי הסאונדמן, עם אייפד, ושלט ביד רמה בהופעה בעזרת אפליקציה, כמו בשלט רחוק. חדשני, כבר אמרתי? 

זה מטוס? זה ציפור? לא. זה סאונדמן עם אייפד.

הלהקה הזאת היא קצת כמו ממתק (או כמו להכנס לחנות ממתקים שלמה), מצד אחד ארוז יפה וקל לעיכול, ומצד שני עלול להיות מתוק מדי ולא ממש משביע, ומצד שלישי יש בהם משהו קצת אפל וממכר. השירים נכתבו על ידי אלון, וכמוהו, הם שומרים על מידה רבה של קלילות, לפחות למראית עין. הוא נוטף כריזמה של נער שעשועים, ועם קול קטיפה שמלטף את האוזן, הוא לא נותן למאזינים להתנתק ממנו לרגע. המנעד הגדול שלו מתאים ממש לווייב האלקטרוני, והוא כמעט נשמע כמו איזה צעצוע חשמלי בעצמו.
באופן פרדוקסלי, השירים מצד אחד קליטים מאוד (בעיקר מבחינת מלודיות ומלל), אבל מצד שני מורכבים במידה שמצריכה כמה השמעות לפני שמצליחים לפענח את כל מה שמתרחש שם, ועל המורכבות הזו אמונים דותן וגל שעיבודיהם לשירים של אלון מביאים אותם למקום מאוד מעניין לאוזן (בכל מקרה, המוסיקאית שבי נהנתה מאוד). 
אגב, כל שלושת חברי הלהקה החתיכים נותנים שואו נהדר, כיף להסתכל עליהם, והם ממש ממתק לעיניים. אם היו מוכרים כאלה בחנות ממתקים, בטח הייתי קונה שניים (פוי רינה... תתנהגי!). 

יש לכם את זה ביותר חתיכי? סודהביט. יאמי. 

בדרך כלל אני לא נדלקת בקלות על שירים בעברית, אבל הפעם ממש הרגשתי שזה קרה. חזרתי הביתה, ושמעתי את השירים שלהם עוד כמה וכמה פעמים. הרגשתי שזה לא מספיק לי, רציתי עוד, וזה נדיר. 
אני חושבת שכשרואים את הלהקה הזאת בלייב, מתאהבים בה. אי אפשר שלא. 

לפני שהגעתי להופעה, ראיתי כמה שירים שלהם ביוטיוב, והתפלאתי לגלות מגוון רחב של שחקנים/אמנים/במאים וכו' שמשתפים פעולה עם הלהקה. הסתבר לי, שאלון וגל הגיעו מתחום המשחק. לדעתי אם כל כך הרבה מחבריהם לתעשייה התגייסו למענם, כנראה שיש בהם משהו כובש.
אחד השירים שהכי נהניתי לשמוע בהופעה היה "אם יוולד לי ילד". סודהביט יצרו עיבוד נהדר לשיר הזה בעקבות פנייה נרגשת של שני אבות המנסים להעלות את המודעות לשוויון זכויות לזוגות חד מיניים. השיר הפך לסמל המאבק שלהם. אני ממליצה בחום לשמוע אותו, ויותר מזה, וב-3.6 הם ישתתפו במופע הזדהות ענק ברידינג 3 (עם אמנים נוספים מהשורה הראשונה) כדאי וחשוב ללכת. 

חברי הלהקה הזאת באו ליהנות, ורואים שהם לא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות. יש להם חיבור נהדר בינם לבין עצמם, ובינם לבין הקהל שאותו הצליחו להפעיל ולרתק לאורך כל ההופעה, וזה מורגש מאוד גם במוסיקה שהם יוצרים. התשוקה והאהבה שלהם למה שהם עושים מורגשת מאוד, וזה גורם לי להתחבר אליהם אפילו יותר. ואני בטח לא היחידה שהרגישה ככה בין כל הטיפוסים הצבעוניים שהסתובבו שם בקהל.  
אני מאמינה שללהקה הזאת צפוי עתיד מזהיר, הם בהחלט בדרך הנכונה לשם.
בכל מקרה, אותי הם כבשו. 

טיפוסים צבעוניים בקהל. אני ותומר (תומר, נכון?) יפה לנו שמלה :-)

גם לי זה נעים- 
סודהביט- אם יוולד לי ילד