רשומות
אם להיות כנה, כל המידע שהצלחתי לדלות מזכרוני על אבי גרייניק, היה שהוא שיחק פעם איפשהו, ושהיה עוד אחד כמוהו שם. כששמעתי על המופע שלו, תהיתי לעצמי- האם הוא בעצם מוסיקאי שמסתתר מאחורי שחקן?
הפתיחה של ההופעה היתה נהדרת, ותפסה אותי מיד. התאורה וסידור הבמה נראו מצויין, הקהל שמילא את המקום נתן תחושה נעימה, ובכלל האווירה היתה כיפית. כמו טיול שנתי, אבל למבוגרים.
המוסיקה של גרייניק נעימה מאוד לאוזן, יושבת בדיוק במקומות הנכונים. ברגע שהוא התחיל לנגן על פעמון אופניים בשיר השני, הבנתי שזאת לא הולכת להיות הופעה משעממת או בנאלית.
צדקתי.
זאת לא הופעה כמו שזה מופע. אבי השתמש בכל התחמושת שעומדת לרשותו כשחקן/קומיקאי/מוסיקאי/בדרן, ומרעיף על הקהל מכל עבר- בדיחות, סטנאדפ, חיקויים, קטעי מעבר, שירים דרמטיים יותר ופחות, ומה לא.
למען האמת, קצת חששתי ללכת לסקר מופע מוסיקלי של בדרן, לא ידעתי אם אני רואה מוסיקאי שחבוי בתוך שחקן או שחקן שמשחק מוסיקאי. אבל כששאלתי את גרייניק, הוא הודה שכשהוא יושב בסלון לבד, הוא מעדיף לנגן ולשיר, ומרגיש מאוד בנוח עם זה. ותכל'ס, אם להיות כנה, אמנם היכולות הווקאליות שלו לא מרקיעות שחקים, אבל הוא לחלוטין מפצה על כך עם הכישורים האחרים שלו, ועם יכולות בידור מצויינות. הוא מעניין את הקהל, ושולט על הבמה כאילו הוא באמת יושב בסלון ביתו. עד כדי כך הוא מרגיש בנוח, וכיף לראות את זה.
מסתבר שאבי גרייניק הוא ממש להקה של איש אחד- מנגן על פסנתר, גיטרה, בס, תופים, טמבורין ופעמון אופניים. הוא כותב את כל השירים והלחנים בעצמו, והם מאופיינים בהומור רב, ונגיעה של רוק ישראלי שיש שיגידו שהוא שייך לדור הקודם (או אפילו אחד לפני, רגע, כמה זה דור?..). הוא מושפע מהמוסיקה הישראלית שהיה שומע ברדיו- כוורת, גזוז, יוני רכטר, מתי כספי וכו', וגם ממוסיקה רומנית שהתנגנה בביתו כאשר אביו היה משמיע אותה. עקבות זעירות של ההשפעות האלו, אפשר לשמוע בשירים, והוא מעביר אותם בצורה נהדרת.
שאלתי את אבי שאלה שאני תמיד שואלת מוסיקאים- מה הדיסק/קלטת ראשונה שאי פעם רכשת במיטב כספך? כי יש לי תיאוריה שלפיה המוסיקה הראשונה שאתה רוכש מכתיבה ומשפיעה עמוקות על הטעם המוסיקלי שלך לכל החיים. גרייניק רכש קסטה של שלמה גרוניך- חיזוק מושלם לתיאוריה שלי... :-)
הזוגיות והכימיה בין אבי והנגנים שלו, ובעיקר בינו לבין זמרת הליווי והחלילנית שלו, רות רסיוק, היתה מקסימה ונעימה לעין. אלא שעם כל הפרגון לנוכחות הכריזמטית של גרייניק על הבמה, יכול להיות שזו גם היתה נקודת תורפה קטנה. ברגעים שבהם הוא ירד מהבמה כדי לפרגן לזמרת עם שיר סולו, כל הקסם אבד ביחד איתו. ולא שהיא לא היתה טובה, כמו שפתאום אתה מבין שכל המופע הזה הוא בכלל לא מופע מוסיקלי כמו שהוא מופע חייו של גרייניק, ובלעדיו זה קצת כמו לראות את המופע של טרומן, אבל בלי טרומן.
המופע בנוי מצויין. מרתק וקליל על ההתחלה, ומשם רק ממשיך לטפס אקספוננציאלית למעלה, והשילוב עם הסטנדאפ והסיפורים האישיים של גרייניק על חייו, משאירים את המאזין מחובר אליו כל הזמן כמו באינפוזיה. העיבודים של השירים הם מצויינים, מי שאחראי עליהם הוא הקלידן, אלעד אדר, שאחראי גם על ההפקה המוסיקלית, והוא ללא ספק הוציא מהם את המיטב. ומצד שני, אם להפשיט מהמופע את כל המעטפת, ולבחון רק את הצד המוסיקלי, הרגשתי שהוא לא מחדש לי הרבה ואף גובל קצת בבנאליות, אבל מזל שהיו כל כך הרבה אלמנטים אחרים מסביב שישכיחו ממני את המחשבה הזו.
הטאץ' הגאוני ביותר הגיע בסוף ההופעה, כשבמהלך ביצוע מעולה לשיר "ימים של של שקט" החלו כל יושבי הקהל להפריח בועות סבון שהוצבו על שולחנותיהם מבעוד מועד. זה הרגיש כמו הפעלה לפרופסורים שפתאום שיחקו בכזאת חדווה עם הבועות האלה, ממש כמו ילדים שמשחקים בשלג. לא ראיתם אושר עד שלא ראיתם גבר בן 50 מפריח בועות בידיים רועדות משמחה ונוטפות סבון...
בסופו של דבר, בין כל השירים והבדיחות על השחמט, אבי ביטר, עיוורים, פתח תקווה, רומנים ומה לא, ובין האופי הכובש של גרייניק, והלהקה המקסימה שלו, הרגשתי שעבר עליי אחלה ערב, ושבטח אקח את ההורים לראות אותו מתישהו.
הלהקה מופיעה כבר קרוב לחצי שנה, וההופעה הבאה שלהם תתקיים בתיאטרון תמונע ב-16.7.13, שם הם מופיעים מדי חודש. הקלטות בקרוב, וגם סיבוב הופעות ברחבי הארץ. מי שרוצה לראות מופע מבדר, משמח, אופטימי וקצת אחר, מוזמן ללכת בחום!
חברי הלהקה-
אבי גרייניק- שירה, סטנדאפ ותוספות.
אלעד אדר- קלידים, עיבוד והפקה מוסיקלית.
רות רסיוק- שירה וחליליות.
דורון מזרחי- גיטרה.
בנצי גפני- בס.
ישראל נחום- תופים.
 |
| מרגיש כמו בבית. גרייניק בתיאטרון תמונע. |
הפתיחה של ההופעה היתה נהדרת, ותפסה אותי מיד. התאורה וסידור הבמה נראו מצויין, הקהל שמילא את המקום נתן תחושה נעימה, ובכלל האווירה היתה כיפית. כמו טיול שנתי, אבל למבוגרים.
המוסיקה של גרייניק נעימה מאוד לאוזן, יושבת בדיוק במקומות הנכונים. ברגע שהוא התחיל לנגן על פעמון אופניים בשיר השני, הבנתי שזאת לא הולכת להיות הופעה משעממת או בנאלית.
צדקתי.
זאת לא הופעה כמו שזה מופע. אבי השתמש בכל התחמושת שעומדת לרשותו כשחקן/קומיקאי/מוסיקאי/בדרן, ומרעיף על הקהל מכל עבר- בדיחות, סטנאדפ, חיקויים, קטעי מעבר, שירים דרמטיים יותר ופחות, ומה לא.
למען האמת, קצת חששתי ללכת לסקר מופע מוסיקלי של בדרן, לא ידעתי אם אני רואה מוסיקאי שחבוי בתוך שחקן או שחקן שמשחק מוסיקאי. אבל כששאלתי את גרייניק, הוא הודה שכשהוא יושב בסלון לבד, הוא מעדיף לנגן ולשיר, ומרגיש מאוד בנוח עם זה. ותכל'ס, אם להיות כנה, אמנם היכולות הווקאליות שלו לא מרקיעות שחקים, אבל הוא לחלוטין מפצה על כך עם הכישורים האחרים שלו, ועם יכולות בידור מצויינות. הוא מעניין את הקהל, ושולט על הבמה כאילו הוא באמת יושב בסלון ביתו. עד כדי כך הוא מרגיש בנוח, וכיף לראות את זה.
 |
| אסתטי לעיניים ולאוזניים. כימיה נהדרת והרבה כריזמה. |
מסתבר שאבי גרייניק הוא ממש להקה של איש אחד- מנגן על פסנתר, גיטרה, בס, תופים, טמבורין ופעמון אופניים. הוא כותב את כל השירים והלחנים בעצמו, והם מאופיינים בהומור רב, ונגיעה של רוק ישראלי שיש שיגידו שהוא שייך לדור הקודם (או אפילו אחד לפני, רגע, כמה זה דור?..). הוא מושפע מהמוסיקה הישראלית שהיה שומע ברדיו- כוורת, גזוז, יוני רכטר, מתי כספי וכו', וגם ממוסיקה רומנית שהתנגנה בביתו כאשר אביו היה משמיע אותה. עקבות זעירות של ההשפעות האלו, אפשר לשמוע בשירים, והוא מעביר אותם בצורה נהדרת.
שאלתי את אבי שאלה שאני תמיד שואלת מוסיקאים- מה הדיסק/קלטת ראשונה שאי פעם רכשת במיטב כספך? כי יש לי תיאוריה שלפיה המוסיקה הראשונה שאתה רוכש מכתיבה ומשפיעה עמוקות על הטעם המוסיקלי שלך לכל החיים. גרייניק רכש קסטה של שלמה גרוניך- חיזוק מושלם לתיאוריה שלי... :-)
הזוגיות והכימיה בין אבי והנגנים שלו, ובעיקר בינו לבין זמרת הליווי והחלילנית שלו, רות רסיוק, היתה מקסימה ונעימה לעין. אלא שעם כל הפרגון לנוכחות הכריזמטית של גרייניק על הבמה, יכול להיות שזו גם היתה נקודת תורפה קטנה. ברגעים שבהם הוא ירד מהבמה כדי לפרגן לזמרת עם שיר סולו, כל הקסם אבד ביחד איתו. ולא שהיא לא היתה טובה, כמו שפתאום אתה מבין שכל המופע הזה הוא בכלל לא מופע מוסיקלי כמו שהוא מופע חייו של גרייניק, ובלעדיו זה קצת כמו לראות את המופע של טרומן, אבל בלי טרומן.
 |
| רגע של צחוקים על הכרס. אני לא עוברת בשתיקה על התערטלות בפומבי :-) |
המופע בנוי מצויין. מרתק וקליל על ההתחלה, ומשם רק ממשיך לטפס אקספוננציאלית למעלה, והשילוב עם הסטנדאפ והסיפורים האישיים של גרייניק על חייו, משאירים את המאזין מחובר אליו כל הזמן כמו באינפוזיה. העיבודים של השירים הם מצויינים, מי שאחראי עליהם הוא הקלידן, אלעד אדר, שאחראי גם על ההפקה המוסיקלית, והוא ללא ספק הוציא מהם את המיטב. ומצד שני, אם להפשיט מהמופע את כל המעטפת, ולבחון רק את הצד המוסיקלי, הרגשתי שהוא לא מחדש לי הרבה ואף גובל קצת בבנאליות, אבל מזל שהיו כל כך הרבה אלמנטים אחרים מסביב שישכיחו ממני את המחשבה הזו.
הטאץ' הגאוני ביותר הגיע בסוף ההופעה, כשבמהלך ביצוע מעולה לשיר "ימים של של שקט" החלו כל יושבי הקהל להפריח בועות סבון שהוצבו על שולחנותיהם מבעוד מועד. זה הרגיש כמו הפעלה לפרופסורים שפתאום שיחקו בכזאת חדווה עם הבועות האלה, ממש כמו ילדים שמשחקים בשלג. לא ראיתם אושר עד שלא ראיתם גבר בן 50 מפריח בועות בידיים רועדות משמחה ונוטפות סבון...
בסופו של דבר, בין כל השירים והבדיחות על השחמט, אבי ביטר, עיוורים, פתח תקווה, רומנים ומה לא, ובין האופי הכובש של גרייניק, והלהקה המקסימה שלו, הרגשתי שעבר עליי אחלה ערב, ושבטח אקח את ההורים לראות אותו מתישהו.
 |
| היה כיף. ומצחיק. וקליל. המופע של אבי גרייניק. |
הלהקה מופיעה כבר קרוב לחצי שנה, וההופעה הבאה שלהם תתקיים בתיאטרון תמונע ב-16.7.13, שם הם מופיעים מדי חודש. הקלטות בקרוב, וגם סיבוב הופעות ברחבי הארץ. מי שרוצה לראות מופע מבדר, משמח, אופטימי וקצת אחר, מוזמן ללכת בחום!
חברי הלהקה-
אבי גרייניק- שירה, סטנדאפ ותוספות.
אלעד אדר- קלידים, עיבוד והפקה מוסיקלית.
רות רסיוק- שירה וחליליות.
דורון מזרחי- גיטרה.
בנצי גפני- בס.
ישראל נחום- תופים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה