רשומות
אולי בגלל שהיא ירושלמית לשעבר, אולי בגלל שזו היתה הופעת סיום סדרת מופעי חצות שלה, ואולי בגלל ששמעתי כל כך הרבה מסביב ורציתי לראות במו עיני, אבל ידעתי שאת ההופעה הזאת של תמר אייזנמן לא כדאי לי לפספס. וצדקתי בגדול. למרות השעה, בעיצומו של החג, מצאתי את עצמי באוזן בר בשעה המכוננת הזו, חצות, שסיפרה כשלעצמה את סיפור האלבום והמופע של תמר, שכולו רגעי ביניים וניגודיות מרתקת.
 |
| תמר אייזנמן- הופעת סיום סדרת מופעי חצות באוזן בר. |
הנה נעמדת לה בחורה על הבמה, בלי רוח ובלי צלצולים, ובאומץ רב שוזרת את עצמה לתוך השירים שלה במיומנות גדולה. אהבתי מאוד את הכנות החושפנית שלה, והאמנתי לכל מילה שיצאה לה מהפה, הן בעברית והן באנגלית. עניין נדיר כאן בארץ לכתוב ברמה כזו בשתי השפות. אבל המילים והלחנים היו רק המים בנהר שבו היא שייטה להנאתה במיומנות גדולה, ואהבתי את המסע הזה שהיא לקחה אותנו אליו.
בשיר הפותח, הנבנה לאט לאט עם הלופר והאקוסטית, תמר הצליחה ליצור אווירה מהפנטת, בעודה גורמת לעיסוק הטכני המורכב עם האפקטים להיראות קליל, פשוט ואינטגרלי לשיר, וזו מומחיות גדולה. אמנים רבים מתעסקים הרבה בעניינים הטכניים בזמן ההופעה ופוגמים קצת באווירה כך, אבל זה לא היה המצב כאן. השימוש בלופר ובאפקטים היה לגמרי במידה ובמקום, ואפילו הצטערתי קצת שלא היה בו יותר שימוש.
 |
| זה הנדריקס? זה מטוס? לא, זה שימוש מופתי בלופר. |
כמה כיף היה לשמוע את דבריה בין השירים, היא הצליחה לתקשר עם הקהל בפתיחות ובנינוחות נעימה, והכל ברוגע ושקט פנימי עשיר שהיא שידרה לאורך כל המופע. נדיר מאוד בנופינו לשמוע אמנית כל כך מקורית, צנועה ולא מתפשרת, שאינה עסוקה בנסיון להרשים מישהו מלבד את עצמה, ואולי זה סוד הקסם שלה.
היא נתנה את כל כולה בהתכוונות מלאה, והאנשים באולם המלא עד אפס מקום, האזינו באהבה גדולה. המופע הזה היה מושכל ורגשי כאחד, והרגשתי כאילו אפשר לתאר גם את הקהל באותה צורה. ולראייה- אף לא טלפון אחד הונף כדי לצלם, האנשים האלו באו לחוות את ההופעה בכל חושיהם, והבינו את הדרך הנכונה לצרוך חוויה כזו (וזה לא דרך מסך של פלאפון...).
מה שלא ידעתי בתחילת המופע, והתגלה לאט לאט ככל שהערב התקדם, הוא שבתוך האושייה הזו שנקראת "תמר אייזנמן" מסתתר בעצם בלוזיסט שחור, שמן ונפלא שכנראה היגר לכאן ממיסיסיפי. הגרוב של תמר הוא נדיר, והתרשמתי מאוד מהמוסיקאליות וההבנה העמוקה שלה בבניית השירים. יש משהו עמוק וסוחף בקצב הפנימי שזורם דרכה, והסולואים שלה לא היו מביישים את גדולי הגיטריסטים.
שיר הבלוז שהיא שרה באנגלית היה ללא ספק אחד מההיי-לייטים של הערב, הריפים בו היו פשוט מדליקים (סליחה על השימוש במילה שפג תוקפה היכנשהו בשנות ה-90). תמר הצליחה להוכיח את עצמה לא רק כזמרת רגישה וסוחפת, אלא גם כגיטריסטית פנומנאלית, אדירה ומלאת סול.
 |
| בלוזיסטית אדירה. ואף לא טלפון ארור אחד בקהל (חוץ משלי.. סמיילי עצוב). |
אהבתי מאוד את מרבית השירים ששמעתי (סליחה מראש אם יש חוסר דיוק בחלק משמות השירים).
בשיר "לימבו", האווירה האינטימית הצליחה לגרום לי לדמיין את עצמי עומדת ומאזינה בפינת אותו חדר עבודה קטן שבו הוא כנראה נכתב. השיר "כלום לא יעצור אותי" תימצת במדויק את כל הווייב של ההופעה- תמר יושבת בסנה הגיטרות שמאחוריה, ומוכיחה שמכאן בהחלט תגיע הישועה. הנה לי תיקון שבועות מוצלח.
כל כך נהניתי לשמוע אותה שרה את המילים "כלום לא יעצור אותי", ספק לקהל או בעיקר לעצמה. הזדהיתי מאוד.
"Hey woman" היה פשוט מצויין, אחד השירים הכי מיוחדים שיצא לי לשמוע לאחרונה, בוצע עם גיטרה חשמלית ולופר והיה מקורי ומרענן. "Easy comes free" היה ללא ספק השיר האהוב עליי. גם השיר האחרון של המופע- "Two step" היה פשוט מקסים, נוגה וסוחף. הקאבר שלה לשיר של מלאני סי (Things will never be the same again) היה מפתיע ומיוחד.
תמר הצליחה ליצוק תוכן גדול לכל מילה שיצאה לה מהפה ולכל תו שניגנו אצבעותיה במהלך הערב הזה.
גם הצד הכבד יותר שצץ אחרי שתמר עברה לגיטרה החשמלית וצירפה את גליה חי המוכשרת על הויולה, הרגיש איכשהו מאוד טבעי ונכון, והגיוון רק תרם למופע. לא כל דבר שצריך לעקל מצריך ציפוי סוכר.
"I don't want to be something that's already existing, lets start creation from the top"- אחד המשפטים הכי יפים ונוקבים ששמעתי ממנה במהלך הערב. טקסטים מצויינים, כבר אמרתי?
 |
| עם גליה חי המופלאה. שתי נינג'ות. |
אחרי שתמר ירדה מהבמה, הקהל בהחלט דרש עוד, וכשהיא חזרה, היא שאלה בפשטות- "מה לנגן לכם?" שאלה נהדרת שמעידה על קהל נאמן, שכמובן גם ידע מה לבקש, אבל באופן יותר בסיסי- זו היתה שאלה כל כך הגיונית, כאילו אומרת- אחרת בשביל מה קראתם לי לחזור לבמה? מדהים איך היא הצליחה להפוך פעולה כל כך בנאלית כמו לחזור להדרן, לרגע ייחודי ואישי שלה עם הקהל.
לסיכום (למרות שלא ממש ברור לי איך אפשר לסכם את זה, כי זו באמת היתה חוויה מיוחדת)- תמר היא מוסיקאית מיוחדת ומקורית מאוד, חפה ממניירות ועם הרבה בגרות ובשלות, עם שירים וטקסטים נדירים באיכותם, וחיוך משמעותי שמגיח מתוך איזו תהום עמוקה בתוכה ומשפיע מאוד על כל השירים וההווי שלה.
נראה לי שהתאהבתי קצת.
הדבר היחיד שצער אותי, הוא שלא הגעתי להופעה הראשונה בסדרה, כדי להמליץ לכולם ללכת.
לינק לשיר האהוב עליי- "Easy comes free", ולינק לעמוד של תמר אייזנמן בפייסבוק- תאהבו אותה כמוני!
 |
| תמונה אומנותית לסיום. :) |
