רשומות
את ההוריקן המוסיקלי שנקרא טאטרן צריך לשמוע במו אוזניך כדי להבין איזו תופעה מוסיקלית נדירה זו.
בחודשים שקדמו להופעה, אנשים סביבי היו לוחשים "טאטרן" במן יראת כבוד כזו, כאילו מדובר במפלצת
הספגטי המעופפת. אז הסתקרנתי להבין על מה כל הרעש. וגיליתי תופעה שהיא הכל, חוץ מרעש.
 |
| הוריקן מוסיקלי. טאטרן באיזור. |
הטריו הזה נוצר אי שם בתחילת 2011, כאשר חברי הלהקה, שהיו חברים טובים כבר שנים ועבדו ביחד בכל מיני הרכבים אחרים, החליטו להפגש לג'מג'ם קצת. מפה לשם, היתה כימיה טובה, והוחלט על הקמת הלהקה.
רוב הקטעים שהם מנגנים נכתבו על ידי אופיר הבסיסט (הא! כוח לבסיסטים!! :-) ). אבל לאחרונה נכנסו קטעים גם של תמוז הגיטריסט ודן המתופף. כל חברי הלהקה שותפים בכתיבה. לדבריהם, בתהליך העבודה שלהם מישהו מביא איזה קטע, לומדים מקשיבים, מנתחים, מג'מג'מים עליו, ולאט לאט מתגבש עיבוד קולקטיבי מדוקדק.
שומעים את תהליך העבודה הזה בצורה מאוד ברורה, המקצבים נהדרים, ושלושת הנגנים יושבים יותר טייט ממהדק תעשייתי. לאורך המופע, הטריו חלש על סגנונות מוסיקליים שונים ומגוונים- דיסקו, רוק אלטרנטיבי, מקצבים לטיניים, פרוגרסיב, מוסיקה אתנית ועוד. ובכל אחד מהקטעים הם היו מדוייקים להפליא וסטריליים יותר מכלים של מנתח, מה שהפך את החוויה הזו לנעימה במיוחד, הסאונד היה מצויין, והיה תענוג להקשיב להם.
הרגשתי שאני צופה באומנות בעודה מתרחשת. זה נשמע קצת מצחיק, הרי כל מוסיקה היא אומנות, אבל כאן הרגשתי אחרת- הנגינה שלהם היתה כמעט מדיטטיבית עבורם, והקהל צופה במדיטציה הזאת. מדהים כמה עניין הם מצליחים לייצר על הבמה בכל כך מעט תנועה. הם ייצרו דיאלוגים מרתקים, ממש כאילו סיפרו סיפור אחד לשני, כמו כדור שעובר בין הידיים של שלושתם, הם הצליחו לייצר אווירה קסומה, וגרמו לי להרגיש כמו בשעת סיפור, מוסיקלית.
 |
| שעת סיפור מוסיקאלי- דיאלוגים מרתקים, סטריליות ודיוק מופתי. |
הדהים אותי, איך מצד אחד משהו יכול להשמע מוכר באוזן, ומצד שני בו בזמן חדשני לחלוטין. כל אחד משלושת הנגנים הציג שליטה מופתית בכלי שלו, והאפקטים והסאונדים הייחודיים שלהם היו מדהימים. הדינמיקה של חברי הלהקה היתה מצויינת, ומזמן לא ראיתי נגנים רגישים כל כך על כליהם. זה כל כך נדיר לראות גיטריסט מאזין לסולו בס בכזה ריכוז, כאילו הוא מנגן אותו בעצמו, עד כדי כך הם קשובים אחד לשני. מידת הפרגון וההדדיות בלהקה הזאת הרשימה אותי מאוד.
השואו של הלהקה לא חזק במיוחד, והם נראו קצת כמו ערמה של חנונים בטי שירטים וג'ינסים, שנתנו להם לשחק במחשב קצת יותר מדי זמן, אבל הם נהנו מהביחד שלהם על הבמה והתוצר שלהם עליה, וזה לחלוטין הנגיש וחיבר אותם לקהל בקלות. זה הרגיש כאילו הם במגרש משחקים, ומשתעשעים כאוות נפשם בכל הבא ליד. רמת ההתמחות שלהם על כליהם היתה גבוהה מאוד, והכתיבה של הקטעים היתה בהתאם, אבל לא בקטע מתנשא כמו שמרגישים לפעמים בג'אז, אלא בקטע נגיש מאוד, שאפשר גם למי שלא מבין דבר וחצי דבר במוסיקה ליהנות מהמופע הקצבי, הכיפי והמשובח שהם העמידו.
 |
| גאווה לאומית- כוח לבסיסטים!!! :-) |
ללא ספק זאת היתה חוויה מרתקת עבורי, לראות חשיבה מוסיקלית חדשנית, יציאה לסולואים מרתקת- שניים מהנגנים מחזיקים ליין מבריק כלשהו, ועליו מלביש הנגן השלישי סולו פסיכי לחלוטין, שהשאיר את המאזינים עם לסתות שמוטות בכל פעם מחדש. הם היו עד כדי כך סטרילים, שכשעצמתי עיניים, הרגשתי ברגעים מסויימים שאני מקשיבה לדיסק. הלהקה הזאת מאגדת את כל מה שאני אוהבת בהופעה טובה- גישה צנועה, עם נגינה וכישורים משגעים. ככה כותבים מוסיקה טובה, ולזכות הטריו הזה יאמר, שלא חסר לו כלום, הוא מושלם בקונסטלציה הזו. אם מוסיקליות היתה נמדדת בכסף, הם היו פאקינג ביל גייטס.
ובפן האישי יותר, נהניתי בטירוף, למדתי, קיבלתי השראה, וחוויתי מוסיקה באופן שלא יוצא לי לחוות אצל להקות אחרות בדרך כלל. זה כל כך כיף לשמוע עושר מוסיקלי וכשרון מדהים כזה, והם לגמרי קנו כאן מעריצה שרופה.
חברי הלהקה:
תמוז דקל- גיטרה
אופיר בנימינוב- בס
דן מאיו- תופים.
מנהל הלהקה- אייל בסון.
הלהקה הקליטה כבר אלבום, הוא בשלבי מיקס ועריכה וייצא לשוק בחודשים הקרובים. תקנו אותו.
הם אמנם מכוונים לחו"ל, ומתכננים טורים באירופה וארה"ב, אבל בחודשים הקרובים הם יחרשו את הארץ בהופעות, ואם אתם הולכים לראות הופעה אחת בקיץ הזה, אז שזאת תהיה ההופעה הזאת. ואם אתם מוסיקאים, אז על אחת כמה וכמה אתם חייבים ללכת, ולו רק כדי להרגיש ממש רע עם עצמכם... :-)
ב-30.7 הם מגיעים לג'מג'ם בהודנא, וב-21.8 הם יופיעו בפסטיבל הג'אז באילת, באולם דיאמנטה בשעה 20:00.
או מיי גוד תלכו.
ביצוע לייב לשיר Strawberry Fields Forever - אחד הביצועים הכי יפים ומרגשים בהופעה.
 |
| !Tatran were in THE ZONE alright |
